פסק-דין בתיק ת"א 22553-06-09

התביעה וטענות הצדדים

1. לפני תביעה להשבת תשלומי ארנונה שנגבו ביתר, מיום 01/01/02-31/12/07.

בסה"כ שולמו ביתר, לפי הטענה, 192,886 ש"ח, העומדים נכון ליום הגשת התביעה המתוקנת על 324,028 ש"ח.

2. התובעת, המשתייכת לרשת שוקן, מחזיקה בנכס מקרקעין בשדרות ההסתדרות בחיפה (להלן: " הנכס"). לטענתה, חויב הנכס בארנונה במשך השנים לפי סיווג "עסקים אחרים" למרות שלאור אופי הפעילות, נכון היה לסווגו כ"תעשיה" ולגבות ארנונה בהתאם לסווג זה (ארנונה נמוכה יותר).

3. במהלך 2007 פנתה התובעת לחברת "ערך נכסים ומיסוי מקרקעין" לבדיקת שטח הנכס וחיובי הארנונה המוטלים עליה. התברר לה, לאחר קבלת הייעוץ, כי לאור פעילותה של התובעת, כמערכת עיתון, ראוי כי סיווג הנכס יהיה "תעשייה". בהתאם פנתה למנהלת הארנונה בהשגה בדרישה לתקן את הסיווג.

הנתבעת דחתה את ההשגה.

בערר שהוגש לועדת העררים נקבע ביום 13/07/08 כי בשים לב לפעילות התובעת יש להכיר בה כתעשייה.

התביעה היא להשבת חיובי ארנונה שנגבו ביתר במהלך השנים עובר לתיקון הסווג.

4. התובעת טוענת כי היא זכאית להשבת הסכומים מכח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979, ומכוח התרשלותה של הנתבעת בסווג הנכס.

לטענתה הנתבעת (להלן: " העיריה") לא ביצעה חובתה על פי דין לבדיקת הנכסים שבתחומה. שאלת סיווג הנכס הינה שאלה שנמצאת בתחום ידיעתה ומומחיותה של העיריה. התרשלותה באה לידי ביטוי בין היתר בממצאי דוח הפיקוח שבוצע על ידה שקבע כי בנכס מבוצעת פעילות של פרסום מודעות ופעולות גראפיות בלבד, בעוד שבמשך כל השנים שימש המקום, וממשיך לשמש, כמערכת להפקת עיתון בה מתבצעת פעילות של קבלת מאמרים, כתבות, פרסומות עריכת תוכן ועוד. די בשמה של התובעת לרמז על תחום עיסוקה שכן מדובר במוצר המוכר לכלל הציבור ובעיקר באזור חיפה.

5. לטענת העיריה, לא הייתה התרשלות מצידה בסווג הנכס, שכן שעה שהורתה על שינוי הסיווג ב-2008 היה זה לאחר קבלת החלטת ועדת הערר ובעקבות אותה החלטה, ולא מחמת שהמצב העובדתי בשאלת השימוש היה ברור מאליו.

קבלת הערר בשנת 2008 לא מעיד על התרשלות בעבר. תיקון סיווג הנכס בוצע לפנים משורת הדין בלבד, נבחן על ידי העיריה השוקלת לשנות שוב לסיווג ההולם "עסקים אחרים" שכן מהפסיקה עולה כי טיב פעילותה של התובעת אינו חד משמעי וניצב בתווך שבין משרד פרסום לגביו נקבע כי הפעילות אינה ייצורית, לבין מערכת עיתון.

6. לטענת העיריה, אין לתובעת להלין, אלא על עצמה, באשר לחיוב ארוך השנים בסווג עסקים.

העיריה גבתה את הארנונה בהתאם להודעת בעלים בהסכם המכר שהומצא לה ללא כל מחאה. בנספח "ז" להסכם נכתב כי " באגף המבנה בו נמצא הממכר לא ינוהלו עסקי תעשייה ובתי מלאכה ". בניגוד לעיריה, התובעת היא זו שידעה ו/או הייתה יכולה לדעת כי חויבה בחיוב שגוי. לנתבעת לא היתה כל אפשרות לדעת טיב פעילותה של התובעת משלא עררה על חיוביה. התובעת, היא זו שהתרשלה אפוא בכך שממועד קבלת החיוב הראשון בשנת 1997, לא טרחה להגיש השגה עד שנת 2007.

עובר לדיון בפני ועדת הערר, לא יכלה העיריה לדעת את סוג פעילותה של התובעת היקפה וטיבה, וסברה, כרוב הציבור, כי התובעת רק מפרסמת הודעות קנייה ומכירה - פעילות שאינה עולה בקנה אחד עם הסיווג "תעשייה".

7. העיריה טוענת כי רשות מקומית אינה עושה עושר שלא במשפט שעה שהיא גובה ארנונה מכוח החוק. המחוקק פטר את הרשות מחובת ההתחקות אחר כלל הנכסים שבתחומה לשם בחינת שינויים הנערכים בהם. הרשות אינה מחויבת מדי ראשית שנת כספים, במעמד הטלת שומות הארנונה, לבדוק את פרטי השומה של כלל הנכסים שבתחומה שמא התרחשו שינויים בשטחם, סיווגם ו/או בזהות המחזיקים בהם, אלא אם המחזיק משיג על הסווג, דבר שלא היה בעניננו עד שנת 2007.

דיון והכרעה

8. הצדדים ויתרו על חקירות עדים והגישו סיכומים על סמך החומר שבתיק.

לאחר שעיינתי בטענות, בתצהירים, ובסיכומי הצדדים, דין התביעה להדחות.